1ויהי מקץ פרש״י כתרגומו מסוף וכו׳ לומר אם תפרשהו אחר לשון העברי יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שהוא דוגמא ומקצה אחיו לקח ומשמע כשעברו מקצת שתי השנים שיצא שר המשקים. עכשיו בא התרגום ללמדינו כשעברו כל השתי שנים ופרעה חלם. ועוד מצינו מקץ שהוא לשון תחלה מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו, דירמיה.2שנתים ימים משיצא שר המשקים מבית הסוהר פי׳ שתי שנים, אם כתב שנתים בלא ימים הייתי אומר חסרות, מקץ שנה ויום אחד, כמו בן שנתו, שבתוך השנה קורהו בן שנתו, הלכך כתב לך ימים ללמדנו לומר שתי שנים מימים שלמים מיום ליום, וכן חדש ימים חדש שלם מימים. ד״א מקץ שנתים אחר הזמן שנגזר עליו להיות בבית האסורים. כמו ששנו רבותינו במסכת סוטה שרצה לשכב עם אשת פוטיפר ונראה לו דמות דיוקנו של אביו וכבש את יצרו ונעץ צפרניו בקרקע ויצא מהם זרע וראוי היה יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצא מיעקב אלא שיצא הזרע מבין עשרה צפורני ידיו ולא הוליד רק השנים. ונגדם נגזר עליו להיות חבוש עשר שנים ולקץ שתי שנים אחר גזירה זו, ופרעה חלם וגו'. דהא קים לן בן שבע עשרה היה כשנמכר, ושנה עמד בבית המצרי כדכתיב בבית ובשדה בית אלו ימות הגשמים ובשדה אלו ימות החמה, ובעמדו לפני פרעה על ידי הפתרון, בן שלשים שנה היה אם כן צריך לומר שהיה חבוש שתים עשרה שנה.3מן היאר עלת שירדו שם לשתות.4שבע פרות רמז לרעב ולשובע על שם שהם חורשות שדה התבואות.5ותעמדנה אצל הפרות נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד, פתרון שלא יכלה הרעב מיד את תבואת הארץ דכתיב ובכל ארץ מצרים היה לחם.6ויקץ פרעה לתת לו ריוח להתבונן בנתיים לא לערב שתיהן כאחת.7עלות בקנה אחד אות הוא לשובע. ומפורש יותר מן הראשון ובדין הוא דלהוו מכחישים את היניקה זה לזה ואפי׳ הכי היו בריאות וטבות.8ושדופות קדים רוח מזרחית קרוי קדים שהשמש קודם לזרוח בו בבקר וכן קדמה מזרחה. ומערב בשביל ששוקעת בה החמה בערב.9ותבלענה השבלים י״מ גדלו למעלה וכיסו הראשונים עד שלא נראו לשון כבלע את הקדש ואין לפרשו לשון בליעה ממש שהרי אין מראים לאדם דבר שאי אפשר יכול להיות כגון פילא דליעול בקופא דמחטא.10והנה חלום לפי שכל זמן שאדם ישן כמדומה לו על החלום שהוא מעשה ודבר אמת וכשמקיץ מתבונן שהוא חלום כדכתיב והיה כאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ ונפשו שוקקה. ואף בחלום הפרות היה לו לומר כן אלא המתין עד שגמר דבריו. וי״מ גבי פרות לא כתיב והנה חלום לפי שפעמים שייך שבהמות אוכלות זו את זו אבל בשבלים לא שייך לומר כן לפיכך כתב בהן והנה חלום ודאי מראה זו אינו חלום. דבר אחר והנה חלום עכשיו נגמר החלום שלא חלם יותר על הענין.11ותפעם רוחו ואע״ג דכתיב גבי נבוכדנצר ויאמר לחרטומים חלום חלמתי ותתפעם רוחי היינו לפי שמשבאו החרטומים לפניו לא היתה שם כי אם פעימה אחת שאלו היה מספר להם החלום ידוע בודאי כי הפתרון יהיה להם ידוע מה שלא שכח פרעה רק הפתרון היינו שע״י שלא דרש רק אחר פותרים הזכיר שם שר המשקים את יוסף.12ותפעם יש הפרש בין ותפעם לותתפעם שהרי ותפעם אינו יכול להיות נשמע כעושה ואינו עושה אבל ותתפעם יכול להיות נשמע, מפורש שעושה עצמו כאילו רוחו נפעמת ואינה נפעמת. וכן כל התפעל כמו והתברך בלבבו. וכן שכב על מטתך והתחל, ורבים כמותם, לפיכך יש לפרש ותתפעם רוחו דנבוכדנצר, אמר, אם אני אגלה החלום יודע אני שאמצא הרבה פותרים ואעפי״כ לא יתברר לי האמת אם הוא פתרונו אם לאו. אלא אני אעלים החלום וכל מי שיוכל לגלותו גלוי וידוע הוא כי מהקב״ה הוא ונביאו אמת, וכל מה שיפתר על חלומי יתקיים והכי איתא בילמדנו, אבל פרעה שגלה החלום שוטה היה בדבר רק שלא רצה להרוג חכמיו וחרטומיו כמו נבוכדנצר.13ויספר פרעה להם את חלמו מה שהוזקק נבוכדנצר להיות שוכח החלום יותר מפרעה לפי שפתרון חלומו של נבוכדנצר היה לזמן ארוך ולעתיד לבא לא יאמין לדניאל מן הפתרון ולא יתגדל בו דניאל מאחר שלא יתקיים הפתרון בימיו וכשהודיעו החלום שלא יכלו החרטומים להגיד האמין בו גם על הפתרון, אבל כאן בעיני פרעה היה קל להאמין הפתרון שהרי אמר כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו.14ואין פותר אותם החלומות, סבורים היו שני חלומות הם.15את חטאי מה שסרחתי על פרעה ומה ששכחתי את יוסף.16נער עבד עברי ירא היה פן יכניסוהו לגדולה וישנאהו על אשר לא הזכירו כמו שבקש ממנו, לפיכך הוציא עליו דבה. ד״א שלא יכעוס עליו המלך שלא הגיד לו עד עכשיו שיש חכם גדול כזה בארץ ולכך ביזהו.17דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר ותאכלנה הפרות הרקות, ושבע הפרות הרקות, ושבע השבלים הריקות, ארבעתן ברי״ש ורי״ש בתראה בצירי. חלומו של פרעה נכפל משום כבודו של יוסף.18את אשר האלקים עשה מה שרוצה לעשות בעולמו. הגיד לפרעה שהרי הוא מלך ויבקש תקנה על זאת שהרי ספק בידו לעשות.19יהיו שבע שני רעב פתח ברעב תחלה ואחר כך בשובע הראה לו המכה והרפואה שהרי כל החלום לא בא אלא לעשות תקנה על הרעב.20ועל השנות החלום וא״ת והלא חלומותיו של יוסף עצמו נשנו ולא נתקיימו עד לאחר עשרים ושתים שנה אלא י״ל שחלום זה היה בלילה אחד, ושל יוסף בכמה לילות.21וחמש את ארץ מצרים יצוה שיגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אף על פי שבשאר שנים משפטו לעשר כדכתיב ואת שדותיכם יעשור עכשיו יטול פי שתי מעשרות וכן עשה כדכתיב על אדמת מצרים לחומש.22את כל אכל לפי היכולת דוגמא וכל הארץ באו מצרימה.23אחרי הודיע קאי אף אסיפא כלומר אחרי אשר הודיע אלקים אותך ואחרי אשר אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי.24ישק כל עמי על פיך יריקו את חניתם למלחמה לשון נושקי רומי קשת.25ויתן אתה על יד יוסף אמר פרעה שמא דבריו של זה אינם כנים ולא אמר כך אלא כדי לפטור את עצמו ממני, אנסנו בדברים אתן לו הממשלה אם הוא מקבלה ודאי דבריו כנים שלא יהא חצוף ליכנס בגדולה ואין סופו לעמוד בה.26בגדי שש שאין לובשים במצרים רק מלכים וגדולים.27רביד זהב לשון מרבדים רבדתי ערשי, פרמנ״ץ בלע״ז.28אני פרעה ובלעדיך הוא דוגמא רק הכסא אגדל ממך אלא שהוצרך לחזור ולכתבו בשעת נתינת הטבעת.29לא ירים איש את ידו לעשות שררה כמו שכתוב בירבעם אשר הרים יד במלך, רמה ידו ושררתו על שלמה המלך, כמו שנאמר ויפקידהו לכל סבל בית יוסף.30ויקרא פרעה צפנת פענח מנהג הוא לשנות שם לאדם כשהוא עולה לגדולה31ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע הוא פוטיפר, כמו שפרש״י. ולקחה יוסף לו לאשה שאם יקח אחרת אפי׳ גדולה ממנה היה מתיירא שמא יאמר פוטיפר עבדי הם שהרי קניתי את אביהם לי לעבד אבל כשנשא את בתו לא היה מביישו ולא בני ביתו. ד״א לקחה כדי לפרסם שלא שכב את אמה. וי״א על ידי שגדלה בביתו נקראת בתו, כמו שמצינו במשה רבינו דכתיב אלה בני בתיה בת פרעה לפי שגדלתו נקרא על שמה. כדאיתא במדרש בת דינה משכם היתה ובקשו להרגה בני יעקב אבינו, בא יעקב אבינו ותלה לה קמיע בצוארה וגירשה מביתו והחביאה עצמה בין הקוצים והברקנים ועל שם הסנה נקראת אסנת ובא גבריאל והביאה למצרים לפני אשת פוטיפר וגדלתה וכשבא יוסף למצרים יצאו כל הנשים לראותו מחמת יופיו כדכתיב בנות צעדה עלי שור וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו לא היה לה מה לזרוק וזרקה לו הקמיע שבצוארה, ונסתכל בו יוסף שהיתה בת בתו של יעקב ונשאה לו לאשה.32פוטי פרע פרש״י הוא פוטיפר על שם שנסתרס, פרע לשון פריעה. יש סרוס חמה שאינו יכול לזקק לזכר רק לנקבה, ופוטיפר סריס חמה היה דאי לא תימא הכי מהיכא תיתי ליה בת ועוד הרי כתוב כדברים האלה עשה לי עבדך.33אכל שדה העיר בכל עיר ועיר נתן בתוכה התבואה שגדלה בכל גבוליה וסביבותיה להיות בה למשמרת ולאוצר.34בטרם תבוא שנת הרעב פרש״י שאסור לשמש מטתו בשנת רעבון וא״ת הרי לוי שמש מטתו בשנת רעבון שאמרו רבותינו זו יוכבד שנולדה בין החומות, אלא י״ל דיוסף היה לו לפרוש מתשמיש המטה לפי שאביו ואחיו שרויין בצער אבל לוי שהיה יודע שאין מחסור לאביו לא היה לו לפרוש, ואם בשביל יוסף לא אסרו הדבר בשביל היחיד.35כי נשני לשון שכחה.36ותכלינה על שם שהבריות היו כלולות ביופי מתוך השובע.37ותחלינה על שם שהבריות היו חולות וחלושות מתוך הרעב. ובכל ארץ מצרים היה לחם שהרי נתן יוסף אוכל בערים.38ויצעק העם אל פרעה ללחם שימכור להם תבואה וגנאי הוא למלך לקבוץ דמים לתבואה שלו אבל בכבוד נפטר מהם, לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו הדמים שיקצוץ במדה תנו.39וכל הארץ לפי היכולת40לשבור אל יוסף לקנות מן יוסף, דוגמת אל המקלות שפי׳ מן המקלות.
